על סמך המראה בלבד הסיקה שהפרי הוא אכיל, ויותר מזה, הוא תאווה לעיניים. הפרי עורר אצלה תחושות מסוימות. ללמדנו עד כמה חשיבות יש לעיצוב, במיוחד לפירות. אותו פרי -גן עדן, היה מאוד "מושך" ויפה, שכן מי שאכל ממנו בעצם ניזון מעץ הדעת. (אחד העצים אם לא "ה" עץ לאכול ממנו…). ז"א ישנו קשר ברור בין החוץ (מה שנראה) לפנים (שזה הייעוד והתוכן), בנוסף, כאן אנו רואים שמציאות של יופי ואסתטיקה בחוויה שלנו נותנים לנו "דעת". בנושא זה חז"ל נתנו דעתם ואמרו: " דירה נאה, כלים נאים ואישה נאה מרחיבים דעתו של אדם", בפירוש הם אומרים: תקיף את המציאות היומיומית שלך ביותר יופי ואסתטיקה, תחווה יותר דעת. הדעת והרחבת האופקים הם תולדה של אסתטיקה אשר פונה אל הרגשות ואל היצרים. תהליך העיצוב מקביל לכרונולוגית הבריאה. לאחר הגדרת הצורך, ראשית כל נרצה לדעת איך המוצר ניראה, במקרה הזה ההתחלה היא בדמיון או בהדמיה. אנחנו חייבים משהו שניתן לראות, אח"כ יורדים לרזולוציות של חומרים, גדלים וצבעים. המעצב כמו הממציא, פירושו שראה, בדק ומצא את הקיים והצליח לשנות בו משהו, או "למתוח לו קצת את הגבולות". כיום לכל תחום יש את הממציא שלו: המהנדס, המדען, איש הדת, הפילוסוף המוזיקאי, וכו'. ובכל תחום הממציאים נשענים על חוקים קבועים וידועים. גם תחום עיצוב המוצר למשל, נשען על חוקים משלו. החוקים העיצוביים נמדדים ע"י שני אינדיקטורים עיקריים: גוף ורגש. בעזרת הגוף אנו מודדים את השימושיות, ובעזרת הרגש מודדים את היופי. לכן פונקציונאליות בדרך כלל לא יכולה להתקיים ללא יופי. ככה זה עובד אצל כל אחד ואחד מאיתנו. לדוגמא, חיה בטבע שנקעה רגלה לא תוכל לרוץ, ואם תנסה זה יהיה בצליעה מגושמת, כל חיה אחרת שרואה התנהגות כזו, על סמך ראיה בלבד יודעת לפרש מייד שהגיע האוכל, או ש"פג תוקפה" של הצולעת. ההקבלה לבני אדם ברורה היא, יחד עם זאת עלינו נאמר במקרא: "מותר האדם מן הבהמה", היתרון שלנו הוא במוסר ובמצפון. הגוף כידוע משפיע על הרגש, אפשר בקלות להבחין באדם לא בריא (נפשית או פיזית). חז"ל כנראה הבינו דבר או שניים בנושא זה (וגם בקופירייטינג) והביאו לנו משפט אלמותי: "נפש בריאה בגוף בריא". בתחום עיצוב המוצר תמיד נשתדל שהמוצר שאנו עובדים עליו יהיה גם אסתטי וגם פונקציונאלי (ועוד כמה תכונות כמו זול, "ירוק" וכו'). פעמים רבות אנו נתקלים במוצר בו היופי מאפיל על השימושיות. למשל ספה יפהפייה אבל מאוד לא נוחה. או בגד ים מקסים שבא במגע עם מים ונעשה שקוף, נעליי עקב מדהימות ביופיין עשויות מעור משובח אבל כ"כ לא נוחות שנעדיף אותן בארון. אך לא פחות יוצא לנו לראות בדיוק את ההיפך: כורסא מכוערת אבל מאוד נוחה (לאבא שלי יש אחת כזו) או קבקבי "קרוקס". מוצר שהוא "גם וגם" ביחסים שווים הוא מוצר טוב, ולדעתי הגדרה ראויה למוצר טוב: מאריך חיים ויש אותו להרבה. (למשל, מרצדס C-Class או KitchenAid ) בעיצוב המוצר, שלא כמו באומנות הפיסול, שם היופי והריגוש הם המרכיבים העיקריים, נרצה לפתור צורך או לחדש שימוש מסוים (שזה ה"גוף"), למשל מוצר כמו כסא, מלכתחילה אמור לאפשר ישיבה נוחה, ולאורך זמן. רק לאחר שזה מוגדר לפנינו, אפשר להתחיל לחשוב על החומר, על הצבע, על הפרופורציות, ועל האסתטיקה (…ה"נפש"). אם כך, נשאלת השאלה, מדוע סימטריה ופרופורציות חשובים לא פחות מהפונקציונאליות ולמה כל מה שיפה הוא טוב ? המדהים הוא שבאסתטיקה, לא רק שהיא נשענת על חוקים מדעיים קבועים (סימטריה, פרופורציות, משקלים, יחסים, נוסחאות, חתך הזהב, ועוד) היא מרגשת. היא נוגעת לנו בנפש. כשהיא נוכחת , החוויה שלנו מרוממת, וכשהיא נעדרת בהוויה שלנו, מכרסמת בנו תחושה מדכדכת. בהעדר יופי נוצרת תחושת עליבות. לא בריא להיות במציאות כזו, אנו נחפש ונשאף לרומם את הרוח ולשפר את הבריאות על ידי הכנסת יופי לחיינו, ע"י בחירה באנשים, בכלים, ברהיטים וכדומה. גם בתפילת "מי שברך לחולה" אנו מאחלים לו "בריאות הנפש ובריאות הגוף". בשני הציטוטים (נפש בריאה… ו מי שברך) קדמה נפש לגוף, לרמוז לנו שבריאות הנפש היא המקור לבריאות הגוף. כלומר, האסתטיקה קדמה לפונקציונאליות. (זו גם הסיבה שאנשים רבים נוהגים להביא איתם זר פרחים יפים לביקור חולה בביה"ח) יוצא מכך שמתוך היופי והעיצוב האסתטי ייווצר המוצר השימושי (…הגוף הבריא) לדוגמא, בתהליך העיצוב הרבה פעמים, זהו החומר שמכתיב כיצד ייראה המוצר: אסתטי או לא. מספיק שנשנה בו צבע או נחליף בו עץ במתכת, וכבר המוצר לא ייראה טוב. מוצר שאינו ניראה טוב הוא מוצר "חולה". אותם חוקים פיזיים שהיופי נשען עליהם (חתך הזהב, סולמות מוזיקליים, היחסים בין אורכי גל של צירופי צבעים, ועוד), "מנגנים" לנו על הרגש, הם יוצרים אצלנו תחושות מסוימות. במידה והתחושות שמתעוררות בנו גורמות לנו הרגשות חיוביות כגון: הנאה, נוחות, רצון לגעת, למשש, לטעום, להאזין… זה אומר שזה אסתטי. ניתן להוכחה אמפירית. אתן כמה דוגמאות: כילדים, מי מאיתנו לא רצה לקטוף פרח יפה, או לפחות לגעת בו ואולי גם להריח אותו. אותו הפרח לאחר שיא פריחתו נובל ונעשה עלוב למראה, מי יירצה אז לגעת בו או לקטוף אותו ? יופיו של הפרח הוא-הוא הפונקציונאליות שלו. ככול שהפרח יפה יותר, המשיכה אליו רבה יותר (חרקים לצורך הפרייתו) וכך הצמח ישרוד בריא יותר ולאורך זמן רב יותר. כל אדם אשר רואה משהו יפה, מרגיש משיכה אליו, לגעת בו, שיעטוף אותו, יש בזה הנאה, זה בריא וזה טוב.

אסתטיקה = פונקציונאליות =בריאות.

עיצוב המוצר מוגבל וייחודי בזה שהוא אמור לענות על הרבה צרכים: שימושיות, אורך חיים, תחושת מגע, צבע, מחיר, משקל או הרצון להסתיר פטנט מוגן. לכל הגבלה כזו יש נוסחת יופי משלה. אך, עם זאת, על כל המרכיבים יחד "לדבר" זה עם זה, לכדי יצירת הרמוניה. למשל צבע בהיר מתייחס למשקל קל, אורך חיים של מוצר מתייחס לסוג החומר ממנו הוא עשוי, וסוג החומר מתייחס לתחושת מגע. או / וגם: משקל קל, שנוטה להיות בהיר, שזה בעצמו מתייחס לסוג חומר מסוים. כמו שקיים ב I pod. שהוא (במקור) בצבע בהיר, לבן ואפור כסוף, קל משקל וקטן. זה היחס בין המרכיבים. עולם העיצוב נמצא באבולוציה טבעית: הוא תמיד נשען על חומרים חדשים, וטכנולוגיות מתקדמות ועושה בהם שימוש כדי ליצור ולהמציא מוצרים חדשים. ההתעסקות בעיצוב וביופי, אפילו בדברים הקטנים והיומיומיים הם חלק מרכזי בחיים שלנו ובלבד שנשמור על נפש בריאה בגוף בריא.

המאמר פורסם במגאזין Essence של עיתון הארץ באנגלית (המקור בעברית)
המחבר, גיא לוי, הינו מעצב